ס"ע 50868-10-10

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת במשך ארבע שנים, הגיש מספר תביעות כנגד הנתבע, מעסיקו, לרבות תביעות לגמול שעות נוספות, פיצויים בגין הפרשות שלא שולמו לקרן הפנסיה שלו, פדיון חופשה שנתית ודמי חגים, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין איחור בהפרשה של תלושי שכר חלקיים ולא נכונים. בתוך כך, הנתבעת תבעה מנגד ניכוי בסך 3,173 ₪ בגין ימי חופשה ששולמו לכאורה לתובע ביתר, ועלות תיקון רכב שהיה ברשות התובעת, שניזוק לכאורה מרשלנות התובע. בית הדין קבע כי תקופת העסקתו של התובע היא מינואר 2006 ועד מאי 2010, ובתקופה זו זכאי התובע ל-8,000 ₪ לחודש כמשכורתו הקובעת, למעט הפסקה זמנית בעבודתו כאשר התובע היה בכלא צבאי. עוד קבע בית הדין כי התובע התפטר מכוח חוק הפיטורים המזכה אותו בפיצויי פיטורים. באשר לתביעה בגין עבודה בשעות נוספות, פסק בית הדין לתובע 10,000 ₪ כגמול, שכן התובע לא הוכיח דפוס קבוע של עבודה בשעות נוספות, אם כי הנתבע הפר גם את חובתו לנהל פנקס עבודה. בגין טענת אי ההפרשות לקרן הפנסיה של התובעת, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם פיצויים בסך 23,040 ₪, שיכסו את כל תקופת העסקתו של התובע. בית הדין דחה את התביעה לפדיון חופשה שנתית, שכן הרישומים הראו כי התובע מיצה את ימי החופשה שלו. כמו כן נפסקו לתובע 3,740.36 ₪ כדמי חגים. באשר לתביעה לדמי הבראה, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם את הסכום הנתבע בסך 7,632 ₪, מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי קצבאות אלו שולמו לתובע. בגין איחור במתן תלושי שכר החליט בית המשפט כי יש לפצות את התובע ב-1,000 ₪. בית המשפט דחה גם את טענת הקיזוז של הנתבע, שכן הנתבע לא הוכיח את זכאותו לניכוי כזה. לבסוף, חויב הנתבע לשלם את הסכומים הנזכרים לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משפטית מיום 31.5.10 ועד לפירעון מלא. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪.