ת"א 1521/02

תקציר

השופט מדגיש כי תובענות ייצוגיות הן כלי משפטי מגן המשרת את האינטרס הציבורי, אך הן טומנות בחובן סיכונים, ומכאן שלב האישור המקדמי. כדי שתביעה ייצוגית תאושר, על השופט להשתכנע בסיכויי ההצלחה של התביעה. במקרה דנן, השופט אינו מקבל את פסקי הדין הפליליים שהציג המבקש, שכן הם אינם מתייחסים למשיב, שהוא משרד רואי חשבון חיצוני שאינו קשור לעובדי הבנק. המבקש נעדר תשתית עובדתית להוכחת אחריותו של המשיב למעילה בבנק. טענתם המבוססת על "ניסיון חיים" אינה ראיה מספקת. תובענות ייצוגיות דורשות נטל הוכחה גבוה יותר מאשר הליכים רגילים. המבקש לא הצליח להוכיח כי רשלנות המשיב גרמה לקריסת הבנק, ואין קשר סיבתי בין השניים. התנהגותו של המשיב אינה מהווה הפרה של חובת הזהירות המצופה מרואה חשבון. גם הפעלתו של המבקש את סעיף 170 לחוק החברות אינה מוצלחת, שכן הנזק הוא עקיף, ולמבקש, בעל מניות, אין עילת תביעה אישית כנגד המשיב. תפקידיהם של דירקטורים ורואי חשבון חיצוניים שונים במהותם, ומטעה להשוות ביניהם. המבקש לא הוכיח את טענותיו, והבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית. המבקש חויב לשלם את הוצאות המשפט של המשיב, לרבות שכר טרחת עורך דין.