ע"מ 13/05

תקציר

פסק הדין דן בערעורה של אם על החלטת ערכאה נמוכה יותר להכריז על בנה כניתן לאימוץ ללא הסכמתה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האם נעדרת את היכולת ההורית לטפל בילדה, בשל חוסר בשלותה, תלותה ויחסיה האלימים עם אבי הילד, וכי אין סיכוי שמצבה ישתפר בעתיד הנראה לעין. זאת, למרות רצונה העז של האם לגדל את בנה והכרת בית המשפט באהבתה המופגנת אליו. בית המשפט התחשב גם בצרכיו המיוחדים של הילד, שהאם לא יכלה לעמוד בהם, ובעובדה שהילד גדל במסגרת חוץ-ביתית מיום לידתו. מומחים העידו כי מגבלותיה של האם יחייבו סיוע אינטנסיבי של רשויות הרווחה מעבר לסביר או מקובל, וכי שלומו של הילד יהיה בסכנה אם יועבר להשגחתה. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת טובת הילד, אותה מצא כפרידה מאמו והכרזה על כשירות לאימוץ, מבלי להפחית מתוצאות האימוץ. רצונה העז של האם להורות לילדה, וכישלונותיה בעבר בגידול ילדיה האחרים, היו גורמי מפתח בהחלטה. גם האם וגם האב ניהלו מערכת יחסים, אך עניינו של האב הוכרע בנפרד. פסק הדין מדגיש כי מטרת האימוץ אינה להעניש את ההורים אלא להבטיח את טובת הילד, ומציין את השיהוי בהליכים, שפגעו בילד. ערכאת הערעור דוחה את ערעורה של האם, ומסכימה עם החלטתה היסודית והמבוססת של הערכאה הנמוכה יותר.