פש"ר 5068-03-12

תקציר

בית המשפט דחה בקשה של נאמן שביקש לבטל הסכם ממון בין בני זוג גרושים, וקבע כי הוא אינו מהווה הענקה אסורה לפי סעיף 96 לפקודה. הסכם הממון, שנועד לנתק את הרכוש המשותף של בני הזוג, הושג לאחר בגידת הבעל ומעילה בכספים משותפים לפרנסת אישה אחרת. בעוד האישה השתתפה בהסדרת חובות הבעל שנבעו מהתנהגותו הפסולה, בית הדין מצא כי ההסכם לא היה חד צדדי. גם טענת הבעל כי לא הבין על מה הוא חותם נדחתה, שכן היה לו ייצוג משפטי והוא הכיר בתנאי ההסכם בהליך גירושין שהתקיים לאחר מכן. המפתח לפסק הדין היה הקביעה כי הסכם הממון נופל בגדרו של סעיף 96(ג)(2) לפקודה, שעניינו מענקים שניתנו לטובת קונה בתום לב תמורת תמורה יקרת ערך. בית המשפט הגיע למסקנה כי התרומות הכספיות המשמעותיות של האישה והוויתורים הכספיים היוו תמורה בעלת ערך, גם אם לא תאמו בדיוק את שווי השוק של הנכס. בנוסף, בית הדין מצא כי האישה פעלה בתום לב, למרות שהייתה מודעת לחובותיו של בעלה – הנסיבות שסבבו את כריתת ההסכם, לרבות בגידת הבעל ורצונה של האישה בפירוד רכושי מלא, תמכו בקביעה זו. בפסק הדין הודגש כי הנאמן נשא בנטל ההוכחה להוכחת היעדר חריג. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, וכל צד היה אחראי להוצאות המשפטיות שלו, בהתחשב בפערים הכספיים ביניהם.