ת"א 14532-01-20

תקציר

בית המשפט קבע כי במקרה זה, הנתבע זכאי לניכוי רעיוני של כל הקצבאות שהתובע היה מקבל אילו היה מגיש את תביעת הנכות שלו למוסד לביטוח לאומי במועד. קביעה זו מתבססת על הנימוק כי איחורו של התובע בהגשת תביעתו למל"ל – כשלוש שנים לאחר תאונת העבודה – הביא להפחתת ההטבות שיכול היה לקבל. אמנם זכותו של התובע לבחור כיצד לקבוע את נכותו הרפואית, לרבות באמצעות מומחה שמונה על ידי בית המשפט, אך אין בכך כדי לשלול את זכותו של הנתבע לניכוי. על פי סעיף 82 לפקודת הנזיקין וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, זכותו של הנתבע לנכות את ההטבות להן זכאי התובע מהמל"ל גוברת במצב זה. בית המשפט הדגיש כי האחריות להגשה במועד למל"ל מוטלת על התובע בלבד, והתנהלות הנתבע בהליכים המשפטיים אינה רלוונטית. בנוסף, הנתבעת, המשלמת דמי ביטוח למל"ל עבור עובדיה, נושאת בנטל העקיף של הגמלאות המשולמות לתובע הנפגע. כתוצאה מכך, התובע אינו זכאי לכל פיצוי נוסף לאחר שהנתבע מימש את זכותו לניכוי. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע, בסך 1,500 ₪, בתוך 30 יום, כאשר ההחלטה מאפשרת ערעור בתוך 60 יום. פסק דין זה נועד לייעל את ההליכים האזרחיים ולחזק את העיקרון לפיו לעיכוב בלתי סביר בהגשת תביעות למל"ל עלולות להיות השלכות משמעותיות על התובעים.