ב"ל 53464-08-21

תקציר

התובע, חרט במקצועו, טען כי מחלותיו הגופניות נגרמו כתוצאה ממיקרוטראומה שנגרמה לו בעבודה. על מנת להוכיח פגיעה בעבודה באמצעות מיקרוטראומה, על התובע לבסס תשתית עובדתית המוכיחה כי עבודתו כללה ביצוע תנועות רצופות וחוזרות שהובילו לפגיעות קלות, שהצטברו עם הזמן וגרמו לנזק הנטען. בעוד שעדותו של התובע הייתה אמינה והכירה באופי הפיזי התובעני של עבודתו, הוא לא הצליח לספק ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתו תחת תיאוריית המיקרוטראומה. תנועותיו ופעולותיו המתוארות בתצהירו ובמהלך חקירתו הנגדית היו מגוונות וכללו חלקי גוף שונים. הם נפרסו לאורך כל יום עבודתו, ובמקרים מסוימים, על פני מספר ימים. יתר על כן, התדירות ומשך הפעולות הללו לא היו עקביות. מתיאור עבודתו של התובע, בצירוף עדויות וידאו, עולה כי עבודתו הייתה דינמית ומגוונת, לרבות משימות כגון גרירת עגלות, הרמת דוודים, הפעלת מכונה וחריטה. פעולות אלה כללו תנועות כיפוף, הרמה, סיבוב ודחיפה, שלא היו זהות או אפילו דומות מספיק כדי להיחשב מיקרוטראומה. בנוסף, תיאורו של התובע את הרמת הדוודים לא הצביע על חזרתיות, שכן הוא ציין משקלים ושיטות הרמה משתנות, ולעיתים אף הסתייעות בעובד אחר. גם תיאור מעשיו של התובע לא סיפק את התנועות החוזרות ונשנות הנדרשות למיקרוטראומה. ככלל, עבודתה של התובעת כללה מגוון פעולות שונות שבוצעו בזמנים שונים ובמרווחי זמן שונים, כך שלא ניתן היה לבודד תנועות חוזרות ספציפיות. על סמך ראיות אלה הגיע השופט למסקנה כי התובע לא ביסס תשתית עובדתית לטענתו למיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה מבלי להעביר את התיק למומחה. השופטת הכירה באופי הפיזי של עבודתה של התובעת, אך הדגישה כי עבודה פיזית לבדה אינה יכולה להיחשב למיקרוטראומה. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ללא צו להוצאות, ונמסר לתובע כי יש לו 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי אם ירצה בכך.