ת"פ 26940-06-12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של אלימות במשפחה שביצע הנאשם כלפי בת זוגו ההרה. השופט פותח בפירוט הערכים החברתיים הנפגעים מעבירה כזו, תוך שימת דגש על חומרת העבירות הפוגעות בכבודו של הקורבן, בשלמות גופו ובתחושת הביטחון שלו. השופט מציין את עקרון ההלימות, המנחה את קביעת העונש ולוקח בחשבון את הנזק שנגרם ואת העונש המתאים. במקרה הנוכחי, השופט מוצא כי טווח הענישה המתאים הוא בין עבודות שירות ל-36 חודשי מאסר. לאחר מכן עובר השופט להעריך את הנסיבות הקשורות ושאינן קשורות לביצוע העבירה. בין הנסיבות הנלוות נלקחים בחשבון פוטנציאל הפגיעה בנפגעת ההרה והיעדר הסבר מצד הנאשם למעשיו. באשר לנסיבות שאינן קשורות, נלקחים בחשבון הפגיעה בנאשם ובמשפחתו, היעדר חרטה, עבר פלילי קודם ואי קבלת אחריות מצד הנאשם. השופט בוחן גם את פוטנציאל השיקום של הנאשם, ומציין כי הזדמנויות שיקום קודמות לא צלחו. בהערכת הנסיבות מדגישה השופטת את חומרת העבירה, במיוחד משום שהיא בוצעה בזמן שהנאשם היה נתון במאסר על תנאי בגין עבירות אלימות קודמות במשפחה. השופט מגיע למסקנה כי הארכת המאסר המותנה אינה ראויה, ובמקום זאת יש מקום לעונש מאסר. העונש שנגזר הוא 18 חודשים, כאשר 8 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי למשך שלוש שנים. בנוסף, הופעל עונש מאסר קודם של 18 חודשי מאסר על תנאי, כאשר שני העונשים ירוצו במקביל. הנאשם נקנס גם ב-3,000 שקל, עם אפשרות להמיר 30 ימי מאסר אם לא ישולם הקנס. השופט גם מציב מספר תנאים הקשורים להופעתו של הנאשם בבית המשפט ומגביל את תנועתו. המשך המאסר מתעכב בכפוף לתנאים מסוימים, לרבות פיקדון כספי וחתימה על התחייבות להופיע. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מודיע לנאשם על ההשלכות אם לא יעמוד בתנאים ומכיר בזכותו לערער על ההחלטה.