בג"צ 111/89

תקציר

העותרת ביקשה להקים מרכז מסחרי ובו שתי קומות מסחר ומרתף, ומעליו מגדל משרדים בן שש קומות. היתר הבנייה למרכז לא פירט אילו שטחים ייספרו באחוזי הבנייה. העותרת טענה כי הוועדה המקומית בדרך כלל לא כללה שטחי מרתף ומעברים בעת חישוב אחוזי הבנייה, ולו ידעה אחרת, הייתה מתכננת את המרכז אחרת. הוועדה גם לא אישרה את בקשתה להקים מגדל משרדים מעל המרכז ובמקום זאת המליצה על מגדל מגורים, דבר שהעותרת מצאה כבלתי ישים. בעתירה נטען כי חישוב מחדש של השטחים הבנויים על ידי הוועדה סותר את היתר הבנייה ואינו סביר. היא ביקשה מבג"ץ לחייב את הוועדה להנפיק לה היתר למגדל משרדים. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בסיס חוקי להחריג את שטחי המרתף מאחוזי הבנייה, וגם אם היה נוהג בלתי רשמי לעשות כן, אין בכך כדי להצדיק הוצאת היתר בנייה בלתי חוקי. יתר על כן, הוועדה לא אישרה רשמית את שיטת החישוב המבוקשת של העותר, וכל הבטחות שניתנו על ידי חבריה היו חסרות תוקף ולא ניתן היה לאכוף אותן. למרות שבית המשפט הכיר בקשייתה של העותרת ובתרומתה האפשרית של הוועדה להם, הוא דחה את העתירה, שכן לא יכול היה להעניק את הסעד המבוקש מבחינה משפטית. עוד צוין בפסק הדין כי אין לספור שטחים מסחריים גרידא מסוימים במרתף באחוזי הבנייה, ועל הוועדה לבחון אפשרות זו בהקדם אם העותר הגיש תכנית מתאימה. לפיכך, העתירה נדחתה, והצו הקודם על תנאי בוטל.