ת"א 66926-07-17

תקציר

התובעים שכרו נכס מאמו המנוחה של הנתבע ולאחר מכן מהנתבע עצמו. התובעים פינו את הנכס בעקבות מחלוקת על חוזה השכירות. התובעים טענו כי נאלצו לפנות את הנכס בשל התנכלות הנתבעת וכפייתה הכלכלית ותבעו פיצויים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התובעים פינו את הנכס מסיבותיהם שלהם. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם להתנכלות ולכפייה כלכלית. בנוסף, תביעת התובעים לנזקים שנבעו מהכפייה וההתנכלות הנטענות לא הוכחה, שכן לא הוכח קשר סיבתי בין מעשי הנתבעת לבין הנזקים הנטענים. זאת ועוד, גם טענת התובעים לתחרות בלתי הוגנת ועשיית עושר ולא במשפט לא צלחה. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס מוניטין הראוי להגנה או את היסודות הנדרשים לעשיית עושר ולא במשפט. מאחר שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם לפיצויים, נדחתה תביעתם, על כל חלקיה. עם זאת, בשל חוסר הנוחות של בית המשפט ממעשיו של הנאשם, נפסקו לנאשם הרף הנמוך ביותר של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ומיום 1.11.2023.