ע"א 27713-03-11

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורי המערערים על בעלותו של המשיב בחלקת מקרקעין. זכותו של המשיב במקרקעין נגזרת מהרישום בפנקס השטרות, המשמש ראיה לכאורה לבעלותם, והמערערים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לגבור על חזקה זו. בית המשפט מכיר בכך שהחזקה במקרקעין היא גורם חשוב בקביעת זכויות הבעלות, אך היא אינה מספיקה כשלעצמה ודורשת ראיות משמעותיות נוספות. המשיב הצליח לפרוק את הנטל המוטל עליו להוכיח את זכותו במקרקעין, ואילו המערערים לא הצליחו לספק תשתית ראייתית לזכותם העליונה, תוך הסתמכות על טענות בלתי מבוססות בלבד. טענות המערערים בדבר טעויות פרוצדורליות ובקשות לראיות נוספות נדחות אף הן, שכן הם לא עמדו בנהלים הנדרשים ולא סיפקו סיבות מוצדקות לעיכוביהם. כמו כן, בית המשפט מדגיש כי החלטת בית משפט השלום, אשר אישרה את זכותו של המשיב במקרקעין, אינה מונעת מהמערערים לבקש סעד הצהרתי בדבר זכויות בעלות בבית משפט מוסמך. הערעורים נדחים, והמערערים נדרשים לשאת בהוצאות המשיב, כאשר כל אחד מהם משלם סך של 15,000 ₪.