רע"א 2760/15

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטה בדבר הכרה בנכות נפשית ותשלום רטרואקטיבי של הטבות. המבקש, ששירת בצבא וסבל מבעיות נפשיות המיוחסות לשירותו, ביקש הכרה ופיצוי מהרשויות הרלוונטיות. ההחלטה הראשונית בשנת 1975 ייחסה אחוז מסוים מנכותו לשירותו הצבאי והשאר למצב קודם, אך זה שונה בשנת 1979 ללא סיבה רפואית נראית לעין. לאחר הליך ערעור ממושך, שכלל פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים משנת 2008 שהביע תמיהה על השינוי משנת 1979, אובחן המבקש בשנת 2009 כסובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ונכותו הוכרה כנובעת כולה משירותו הצבאי. עם זאת, החלטת פקיד התגמולים לקבוע מועד נכות רפואית בשנת 2009 הוחלה רק משנת 2007 ואילך, בשל המגבלות הקבועות בחוק. לאחר מכן ביקש המבקש תשלום רטרואקטיבי משנת 1974, אך בקשה זו נדחתה על ידי פקיד התגמולים וועדת הערר בנימוק שהחוק מגביל את הגמלאות הרטרואקטיביות לתקופה של שנה לפני הבקשה. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אף הוא את בקשתו, בנימוק של לשונו הברורה של החוק והאילוצים התקציביים אליהם הוא מבקש לטפל. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה כי עניינו חריג וכי בהחלטות הקודמות נפלו טעויות. עם זאת, השופט קבע כי מקרה זה אינו מצדיק התייחסות מיוחדת וכי אין לחרוג מהאיזון החקיקתי בין יעדים חברתיים לבין אילוצים תקציביים. כמו כן, הדגישה השופטת כי חוק הנכות קובע מנגנון לשינוי החלטות המבוססות על טעות וכי סעיף 18(ו), המתייחס למחלת נפש, אינו חל במקרה זה שכן המבקש עמד באופן עקבי על זכויותיו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.