ה"פ 39381-10-10

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי פסק דין שאושר על ידי הצדדים המעורבים בתביעה נושא משקל זהה לפסק דין רגיל ולא ניתן לעיין בו בעקיפין. אם צד מעוניין לערער על פסק דין שהתקבל בהסכמה, עליו לעשות זאת ישירות על ידי הגשת בקשה לביטולו והצגת טיעון עצמאי לכך. עיקרון זה נועד לתת סופיות לפסקי דין ולמנוע התנכלות לצד שכנגד. במקרה דנן, ניסיונו של המשיב לערער על פסק דין קודם הנוגע לחלקות 5 ו-23 בעילה של מרמה וחוסר ידיעה אינו תקף. פסק הדין, שנבע מהסכם פשרה, מחייב, ולאביו של המשיב, שלטענת המשיב לא היה מודע להליך, ניתנה הזדמנות להעלות התנגדויות כלשהן במהלך התיק הראשוני. לפיכך, על המשיב להגיש תביעה חדשה כדי לערער על פסק הדין הקודם ועל כל טענה הקשורה בו. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי הן הטענות הקודמות והן הטענות הנוכחיות חולקות עילות זהות, כלומר הן מבוססות על אותו בסיס עובדתי. משכך, חל עקרון השתק העילה, דהיינו המשיב מנוע מלהעלות טענות שניתן היה להעלות בתובענה הקודמת. העברת חלקה 23 מוגנת בחוק גם בשל תום הלב וההתחשבות שלה, מה שהופך אותה לבלתי ניתנת לביטול. בסופו של דבר, הבקשה לדחיית התביעה מתקבלת, והמשיבה נדרשת לפעול לפי ההליך הנכון לערעור על פסק הדין הקודם ועל כל הטענות הנלוות, הכולל הגשת בקשה נפרדת. יינתן פסק דין נפרד לדחיית טענותיה הנוכחיות של המשיב.