ע"א 8869/05

תקציר

סכסוך משפטי ארוך שנים בין שני צדדים, שהתאפיין בפסק דין משנת 1999 הדוחה תביעות הדדיות ומחלק לכל צד את הוצאותיו, הידרדר לוויכוח בשאלה מי נושא בהוצאות תביעתו של הצד השני. הסוגיה, שנדונה אצל הרשם עפרון, הגיעה לשיאה בהחלטה על הוצאות, אותה ניסתה המערערת לבטל, בנימוק של אי עמידה במועד שהוארך במועד. לאחר מספר ערעורים חזר התיק לעפרון לבחינה מחודשת של ההוצאות. לאחר מכן ביקשה המערערת את פסילתה של עפרון, בטענה להטיה בשל החלטתה הקודמת. בקשה זו נדחתה, מה שהוביל לערעור נוסף, שנדחה. הפיטורים התבססו על אופי ההליך והיעדר עדויות של עדים, מה שהבטיח הערכה מחודשת בלתי משוחדת של עפרון. השופט הדגיש כי קביעת משוא הפנים צריכה להתמקד בקיומו של חשש להטיה המשפיעה לגופו של עניין, במקרה זה, הסכסוך המשפטי הבלתי פתור. ללא כל אינדיקציה לדעה קדומה בלתי הפיכה, ובהתחשב באופי המשפטי העיקרי של הסכסוך, נדחה הערעור, ואישר את תפקידה של עפרון בהערכה מחדש של ההוצאות ללא משוא פנים. החלטה זו, שניתנה ב-27 בדצמבר 2005, מחזקת את התפיסה כי חוות דעת פרוצדורליות אינן מצביעות אוטומטית על הטיה, ובכך מקיימות את טוהר ההליך השיפוטי.