רע"א 1954/24

תקציר

בהחלטה משפטית שניתנה לאחרונה בנוגע לתופעת התביעות האסטרטגיות נגד שיתוף ציבור (SLAPP), בית המשפט בחן בקפידה ודחה ערעור, ולמעשה קבע קווים מנחים לזיהוי תביעות כאלה ולתגובה להן. בית המשפט הכיר בתביעות SLAPP כמנגנונים המשמשים אנשים או גופים עשירים וחזקים לדיכוי ביקורת ושיח ציבורי על ידי העמסת נתבעים בהליכים משפטיים יקרים ומאיימים. בית המשפט זיהה מספר מאפיינים של תביעות מסוג זה, ובהם פערי הכוחות בין הצדדים, טענות חסרות בסיס, דרישות פיצויים מופרזות ובחירת נתבע בלתי מוצדקת. למרות שלא קיימת בישראל חקיקה ספציפית למאבק בתביעות SLAPP, בית המשפט הדגיש את הכלים העומדים לרשותו בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, ובפרט את האיסור על שימוש לרעה בהליכים משפטיים. מורכבותו של ההליך הקשתה על סיווג התביעה הספציפית כתיק SLAPP, אך בית המשפט הציע מנגנונים כמו דחייה על הסף ופסיקת הוצאות משפטיות משמעותיות כדי להרתיע מפני הגשה עתידית של תביעות כאלה. פיטורים צריכים להתבצע מוקדם כדי למנוע עלויות מיותרות ואפקט מצנן על חופש הביטוי. בית המשפט הכיר בקשיים פוטנציאליים בזיהוי מוקדם של תביעות SLAPP והציע בחינה מדוקדקת של מאפיינים כדי למנוע עומס יתר על הנתבעים ועל מערכת המשפט. יתר על כן, בית המשפט המליץ להטיל הוצאות משפט באופן יחסי לסכום הנתבע בתביעת SLAPP, בטענה שהדבר יישר את מגרש המשחקים של ההתדיינות וימנע תביעות סרק. בהחלטה זו ביקש בית המשפט לאזן בין ההגנה על זכות הגישה לערכאות לבין השמירה על חופש הביטוי, ובסופו של דבר ביקש להרתיע מפני ניצול לרעה של מערכת המשפט לשם השתקת השיח הציבורי ושמירה על טוהר העקרונות הדמוקרטיים.