ה"פ 23030-12-12

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע בסכסוך חניה ומחסן, ופוסק לטובת הנתבעים. המבקש תבע, וביקש לאכוף הבטחה לכאורה למקום חניה ספציפי ומחסן צמוד לדירתם, שלא כובד. בית המשפט מצא כי המבקש אישר את האפשרות לשינוי תכניות הבנייה, לרבות מספר יחידות הדיור, וכי לדירה שרכשו אין חניה או מחסן מוגדרים כנטען. פסק הדין שכנגדו ביקש המבקש סעד לא היה קשור לזכויות הקניין ולא היה מחייב במקרה הנוכחי. עדויותיהם של המבקשת, ושל בעלה, היו חסרות אמינות, מה גם שהם לא התגוררו בדירה במשך שנים והשכירו אותה. בית המשפט ציין כי למבקשת הוקצה מחסן נוסף בבניין, אך היא בחרה להשתמש בחדר אחר מטעמי נוחות, דבר שלא הקנה לה זכויות נוספות. גם טענות המבקש כי שכן השתלט על שלוש חניות לא היו מבוססות. חוות דעת המומחה שהוצגה הופרכה אף היא בשל הסתמכותה על קביעות לא מוכחות ועל עניינים שאינם בתחום מומחיותו של המומחה. בתוך כך, עדויות הנאשמים תמכו בעמדתם לפיה נמסר למבקשת על מיקום החניה והמחסן המיועדים לה בעת האכלוס. ככלל, מצא בית המשפט כי המשיבים זכאים לחניה ולמחסנים כפי שהוקצו, והורה למבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ כל אחד בתוך 30 יום. המבקש שומר לעצמו את זכות הערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.