ת"א 55078-04-22

תקציר

המבקש והמשיב היו מעורבים בסכסוך בין משכיר לשוכר, שהסתיים בפסק דין לטובת המשיב. המשיב טען כי המבקשת הפרה את הסכם השכירות, אך פסק הדין לא פינה את המבקש. תחת זאת, היא העלתה את דמי השכירות החודשיים מ-190 ₪ ל-2,600 ₪, בהתבסס על טענות המשיב להפרות ולרווח בלתי הוגן. עתה, הגיש המשיב תביעה חדשה, בה ביקש לפנות את המבקש, בטענה לאותן הפרות כמו בתביעה הראשונה. המבקש טען כי פסק הדין הקודם יצר מחסום פרוצדורלי מכוח דוקטרינת "השתק העילה", המונע התדיינות חוזרת באותה עילת תביעה. השופט הסכים עם המבקש, ודחה את תביעת המשיב לפינוי על יסוד ההפרות הקודמות. השופט נימק את החלטתו בכך שהמשיב יכול היה לשמור לעצמו במפורש את הזכות לתבוע הפרות אלה בעתיד, אך הוא לא עשה זאת. זאת ועוד, קבלת טענת המשיב תהפוך את פסק הדין הקודם לחסר משמעות. עם זאת, השופט לא דחה את התביעה כולה אלא רק את עילות הפינוי על סמך ההפרות הקודמות. יתר העילות יתבררו בהמשך. כן חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות בסך 5,000 ₪.