רע"א 369/10

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקשים, בקובעו כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים בעלי משמעות חוקתית או חשיבות ציבורית ומשפטית רחבה יותר, שהבקשה הנוכחית לא הוכיחה. בית המשפט שב והדגיש כי בעוד שריבית הפיגורים משמשת אמצעי ענישה לעידוד אכיפת חובות במועד, יש לשמור על זכות הערעור, דבר שיכול להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. הוא התייחס להחלטות קודמות, ובמיוחד לפרשת דמארי, והמחיש כי עיכוב ביצוע דוחה את מועד הפירעון לריבית. המבקשים טענו להבדיל מתקדים דמרי, וטענו כי יש לחשב ריבית פיגורים ממועד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אך טענה זו נדחתה בעבר על ידי ערכאות נמוכות יותר, שכן גביית ריבית בתקופות בהן לא נדרש תשלום נעדרת היגיון. בית המשפט הדגיש כי טקסטים משפטיים, לרבות פסקי דין, חייבים לעמוד באמות מידה פרשניות ברורות, תוך התמקדות בלשון ובתכלית, ומצא כי פרשנות המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות אלה ועם פסיקות קודמות. הפרשנות שניתנה על ידי בתי המשפט הקודמים, בהתאם ללשון פסק הבוררות ולכוונת המחוקק, נמצאה נכונה. בית המשפט לא מצא כל עיקרון ציבורי או משמעותי המצדיק ערעור נוסף, דחה את הבקשה והורה למבקשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, שהסתיים ביום 30.5.2010.