דנ"פ 3391/95

תקציר

הפרשה סובבת סביב רצח חלפן כספים ומשפטם הבא של שני אנשים, מוטי בן עזרא ושמעון בן ארי, שהואשמו שניהם במעורבות בפשע. בתחילה הורשע בן עזרא על סמך הודאתו וידיעתו המפורטת על הרצח, מה שנראה כמאשש את מעורבותם של שותפיו לכאורה, חגי וסרסור. עם זאת, מאוחר יותר הוא חזר בו מהודאתו וטען כי המניע היה נקמה אישית. בינתיים, ראיות חדשות, בעיקר DNA הקושר את בן ארי לזירת הפשע, הובילו להרשעתו. למרות טענתו של בן-ארי כי הוא עובר אורח תמים שהותקף על ידי העבריינים האמיתיים, בית המשפט אישר את הרשעתו. המורכבות המשפטית החריפה כאשר ערער בן-ארי, ובית המשפט העליון מצא כי בית משפט קמא לא העריך כראוי את מהימנותו של בן-עזרא או את החפיפה הפוטנציאלית בראיות הנוגעות לשני המקרים. הדבר הוביל למשפט חוזר, אך בית המשפט המחוזי לא השתכנע במהימנותו של בן-עזרא, ואישר מחדש את הרשעתו של בן-ארי. בית המשפט העליון הוסיף ובחן האם ההרשעות הסותרות יכולות לדור בכפיפה אחת, תוך שהוא דן ביושרו ובעצמאותו של כל בסיס ראייתי. הדיונים והדעות החולקות התמקדו בסטנדרט הספק הסביר, באמינות העצמאית של הודאות וביחסי הגומלין בין ראיות נסיבתיות, ובסופו של דבר אישרו מחדש את אשמתו של בן-ארי ברוב קולות, למרות טיעונים משכנעים ודעת מיעוט שהדגישו משקל מופרז לממצאים נסיבתיים ואת האמינות הבלתי פתורה של הודאתו של בן-עזרא.