עפ"ס 84916-02-26

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על המידע שסיפקת, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים משפטיים: **ניתוח משפטי: עפ"ס 84916-02-26 - עניין פסלות שופט** **רקע עובדתי ותמצית ההליך:** הערעור שלפני בית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט גבוה לצדק) נסוב על החלטת נשיא בית המשפט העליון, השופט י' עמית, שלא לפסול את עצמו מלדון בהליך דיון נוסף. ההליך המקורי (בג"ץ 6075/24) עסק בעתירה שהוגשה על ידי המערערת ("לביא – זכויות האזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות") נגד החלטת נציב שירות המדינה לסרב לבקשת שר הכלכלה לכנס ועדה לצורך דיון בפיטורי הממונה על התחרות. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי לנציב שירות המדינה אין סמכות למנוע את פתיחת הליך פיטורים בפני הוועדה הרלוונטית. בעקבות פסק דין זה, הוגשה בקשה לדיון נוסף, אשר התקבלה. בעקבות קבלת הבקשה לדיון נוסף, הגישה המערערת בקשת פסלות נגד הנשיא, בטענה כי יש לו עניין אישי ממשי בהליך, המקים עילת פסלות לפי סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עילת הפסלות הנטענת נסמכה על קשר הדוק, לטענת המערערת, בין ההכרעה בדיון הנוסף לבין סמכותו של שר המשפטים להגיש קובלנה נגד הנשיא. זאת, לאור החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים כי הנשיא פעל בניגוד עניינים בעבר. לטענת המערערת, אם תתקבל עמדת היועצת המשפטית לממשלה (המשיבה 1), שהיא גם המשיבה בערעור זה, הרי שהדבר יחסום את יכולתו של שר המשפטים להגיש את הקובלנה, ובכך ייווצר לנשיא עניין אישי בהליך. בנוסף, נטען כי קיים חשש ממשי למשוא פנים ולפגיעה במראית פני הצדק, המקים עילת פסלות לפי סעיף 77א(א) לחוק. הנשיא, בהחלטתו מיום 11.2.2026, דחה את בקשת הפסלות, בקובעו כי אין ביסוס לטענה לקשר בין הדיון הנוסף לסוגיית הקובלנה, שכן הסוגיות נבדלות מהותית. כמו כן, נקבע כי אין בטענות המערערת כדי לבסס עניין אישי ממשי או חשש למשוא פנים. מכאן הערעור שלפני בית המשפט העליון. **ניתוח משפטי:** **1. עקרונות הפסלות של שופט:** * **עניין אישי ממשי (סעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט):** עילה זו דורשת הוכחת "עניין אישי ממשי" של השופט בהליך או בתוצאותיו. בית המשפט הדגיש כי דרישה זו מחייבת זיקה ממשית, ולא די בחששות תיאורטיים או השערות בלבד. הדבר מושווה לפסיקה קיימת (בג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ) המחייבת עניין אישי ממשי. * **חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט):** עילה זו עוסקת במקרים בהם קיים חשש אובייקטיבי, הניתן להוכחה, למשוא פנים מצד השופט. הדבר נוגע לא רק לניגוד עניינים בפועל, אלא גם למראית פני הצדק. בית המשפט בחן את הטענות במסגרת זו, וקבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח קיומו של חשש כזה. **2. הזיקה בין הליכים שונים והשלכותיה על דיני הפסלות:** * **הבחנה מהותית בין סוגיות:** החידוש המשמעותי כאן הוא הדגש על ההבחנה המהותית בין הסוגיות הנדונות בהליכים שונים, גם אם קיימת עמדה משפטית זהה או דומה של גורם מייעץ (כמו היועצת המשפטית לממשלה) בשני ההליכים. הנשיא (בהחלטתו) והשופט מינץ (בפסק הדין) קבעו כי סמכות נציב שירות המדינה למנוע כינוס ועדה להפסקת כהונה שונה מהותית מסמכותו של שר המשפטים להגיש קובלנה נגד שופט. גם אם היועצת המשפטית מביעה דעה בשני ההליכים, אין הדבר יוצר בהכרח זיקה המקימה עילת פסלות. * **מניעת "שליטה" על זהות השופט:** אחד העקרונות המנחים בפסיקה בנוגע לפסלות שופט הוא מניעת מצב שבו טענת פסלות תשמש ככלי טקטי בידי בעל דין להשפיע על זהות השופט הדיון בעניינו. במקרה זה, ניסיון המערערת לקשור בין עמדת היועצת המשפטית בסוגיית הקובלנה לבין עמדתה בדיון הנוסף, כדי ליצור עילת פסלות, נתפס ככזה. הדבר מבוסס על ההלכה הפסוקה (ראו למשל ע"א 7393/17, ע"א 4829/17, בש"פ 2295/24) שקובעת שיש להימנע ממתן אפשרות לבעלי דין "להשפיע על זהות המותב". * **מעמדה של היועצת המשפטית:** נקבע כי היועצת המשפטית פועלת במסגרת מילוי תפקידה המוסדי, וחוות דעתה, גם אם היא נוגעת לשופט, אינה יוצרת כשלעצמה עניין אישי של השופט כלפיה המקים עילת פסלות אוטומטית. הדבר מבוסס על פסיקה קיימת (ע"א 7329/06). **3. התבטאויות השופט בשלב מוקדם של ההליך:** * **רף גבוה להקמת עילת פסלות:** בית המשפט העליון הדגיש כי התבטאויות של שופט הנדון בבקשת פסלות, גם אם הן מתייחסות לסוגיה מהותית, מקימות עילת פסלות רק במקרים חריגים ביותר, בהם דעת השופט "ננעלה" באופן מובהק (ראו למשל ע"א 667/24, ע"א 8806/23). * **מוסד יסוד במשפט המנהלי:** אזכורו של הכלל לפיו החלטה מינהלית צריכה להתקבל על בסיס תשתית עובדתית הולמת, נבחן כ"מושכל יסוד במשפט המינהלי" ואינו מהווה אימוץ עמדה מהותית המקים עילת פסלות. **4. עקרון "מראית פני הצדק":** * **לא רק חשש תאורטי:** גם במסגרת עילת הפסלות המעוגנת בסעיף 77א(א) לחוק, הדורשת חשש ממשי למשוא פנים, בית המשפט הדגיש כי אין די בחששות תיאורטיים או בהשערות בלבד. נדרש חשש ממשי, הניתן להוכחה. **5. חידוש משפטי אפשרי (אם כי לא הוכרע באופן סופי):** * **ההבחנה בין "עניין אישי ממשי" ל"חשש סביר":** ההבחנה המפורשת בין הדרישה ל"עניין אישי ממשי" (סעיף 77א(א1)(2)) לבין "חשש סביר" (סעיף 77א(א)) חשובה. המערערת ניסתה לבסס את טענתה על "חשש סביר", אך בית המשפט דחה זאת תוך הדגשת הדרישה המפורשת בחוק לעניין אישי ממשי. * **גבולות השפעת עמדות משפטיות על הליכי פסלות:** הפסיקה ממשיכה לחדד את הגבולות העדינים בין זכותו של בעל דין לטעון לפסלות לבין שימוש לרעה בכלי זה. ההכרעה כאן מחזקת את העיקרון כי אין לאפשר לבעל דין "לייצר" עילת פסלות על בסיס התבטאויות של גורמים מייעצים, כאשר הדבר עלול לשבש את פעילות מערכת המשפט. **מסקנה:** בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי המערערת לא הצליחה לבסס קיומה של עילת פסלות נגד הנשיא, הן מכוח דרישת ה"עניין האישי הממשי" והן מכוח "חשש ממשי למשוא פנים". הניתוח המשפטי התבסס על הבחנה מהותית בין הסוגיות המשפטיות הנדונות, מניעת שימוש בטענות פסלות ככלי טקטי, וההבנה שפעולתה של היועצת המשפטית במסגרת תפקידה אינה מקנה בהכרח עילת פסלות.