בש"פ 7968/01

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לשחרר שני משיבים שהואשמו באי מניעת פשע. המשיבים, יחד עם שלושה נאשמים נוספים, היו מעורבים לכאורה במזימה לבצע פיגוע המוני בישראל. המדינה ביקשה את מעצרם עד תום ההליכים, אך בית המשפט המחוזי סירב ובמקום זאת הורה על שחרורם בתנאים מסוימים, לרבות מעצר בית. בערעור נטען כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מאחר שהמשיבים מהווים סכנה לציבור. לאחר בחינת חומר הראיות, מוצא כבוד המשנה לנשיא, א.ר. זועבי, כי המשיב מס' 1, שהיה כבן שמונה עשרה בעת ביצוע העבירה, מהווה סכנה לפרט ולציבור. אשר על כן, הערעור מתקבל בעניינו של משיב זה, וצו מעצרו עד תום ההליכים מתקיים. עם זאת, פסק הדין מייחד את עניינו של המשיב מס' 2, שהיה אז בן 15 בלבד, ומעורבותו הייתה שולית יותר. המשנה לנשיאה זועבי קובעת כי המשיב מס' 2 אינו מהווה כיום סכנה, ובלבד שקיימת חלופת מעצר דחוקה. למדינה ניתנת רשות לפנות שוב לבית משפט קמא בבקשה להחמיר את תנאי השחרור במידת הצורך. ההחלטה לדחות את הערר בעניינו של המשיב מס' 2 מתקבלת, בכפוף לכל שינוי נוסף בתנאי שחרורם. לבסוף, פסק הדין מצביע על חשיבותה של הסמכות לעכב ביצוע החלטת שחרור, ועל הצורך בשיקול דעת זהיר של בית משפט קמא, במיוחד כאשר המשיבים נמצאים במעצר. במקרה דנן, סירובו של בית המשפט המחוזי לעכב את הביצוע אינו ראוי, שכן הוא פוגע ביכולתה של ערכאת הערעור לדון בערעור מבלי שהמשיבים ישוחררו. הכרעת הדין מסתיימת בדחיית הערעור בעניינו של המשיב מס' 2, תוך קבלת ערעורו של המשיב מס' 1 והוראה על מעצרו.