תפ"מ 21331-10-23

תקציר

התובע, בעל סופרמרקט שהושכר לנתבעים, הגיש נגדם תביעת פינוי. הנתבעים שכרו את השטח על פי חוזה כתוב שתוקפו פג בשנת 2018, ולאחר מכן המשיכו להפעיל את המרכול ללא הסכם חדש בכתב, בהתאם להארכה בעל פה של תנאי החוזה הקודם. התובעת טענה לזכות לפנות את הנתבעים מחוזה השכירות עקב פקיעת החוזה ומסרה הודעת פינוי כדין. הנתבעים טענו כי בידיהם הסכמי שכירות נוספים או הבטחות בעל פה לבלעדיות ורווחיות, המונעים את פינויים. עם זאת, בית המשפט מצא את טענותיהם מעורפלות, לא עקביות ולא נתמכות בראיות. התברר כי הנתבעים המשיכו להחזיק בנכס המושכר בחוסר תום לב, וסירבו לפנות את המקום למרות צרכי האסבסט והשיפוץ של הבניין, והחוזה של התובעת עם שוכר חדש. בית המשפט קיבל את עדותה של התובעת כי החוזה משנת 2018 הסדיר את יחסי השכירות מעבר לפקיעתם, מה שזיכה את התובעת לסיים את חוזה השכירות בהתראה של 120 יום, שנמסרה לנתבעים. הימנעותם של הנתבעים מלערער על הודעות הפינוי או להציג הגנה לגיטימית תמכה בטענת התובע. לפיכך, הורה בית המשפט על הוצאת הנתבעים מהמושכר בתוך 30 יום ופסק לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין. היעדר הגנה תקפה של הנתבעים וחוסר תום ליבם חיזקו את עמדת התובע. החלטה זו התקבלה על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו, והטענה התקבלה במלואה.