ד"נ 14/70

תקציר

פסק הדין עוסק בחוקיות היעדרותו של חבר מועצת העיר מישיבות ובהשלכות הנובעות מכך. על פי סעיף 123 לפקודת העיריות, חבר מועצה שנעדר שלושה חודשים רצופים או שנעדר שלוש ישיבות רצופות אינו חבר עוד אלא אם כן ההיעדרות היא בשל מחלה, שירות צבאי או אישור המועצה. השאלה שעלתה הייתה האם ניתן לתת את אישור המועצה בדיעבד. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט לנדוי, ויתקון והנשיא (אגרנט), קבעה כי יש לתת רשות מראש וכי רשות בדיעבד אינה יכולה להחיות חברות קודמת. הם פירשו את לשונה הברורה והמפורשת של הפקודה, יחד עם ההיסטוריה החקיקתית שלה וסעיפיה המקבילים בתקנות אחרות, כך שהיעדרות גוררת פסילה אוטומטית. הם הדגישו כי הרשאה אינה צ'ק פתוח או ייפוי כוח בלתי מוגבל ועליה להיות סבירה. מאחר שההיתר שניתן למשיב לא התבסס על אירוע מסוים והיה בלתי סביר, הוא אינו תקף. השופט ח' כהן, בחוות דעת מסכמת, הדגיש את חוסר תום הלב של העותרים ואת המניעים הפוליטיים שעמדו מאחורי ניסיונם להוציא את המשיב מהמועצה. הוא הסכים כי יש לתת את אישור המועצה באופן פרוספקטיבי כדי שיהיה תקף, אך הוסיף כי עליו להיות גם סביר. השופטים י' כהן וברנזון חלקו על כך, ושניהם סברו כי הפרשנות שניתנה לסעיף 123 בדיון הקודם נכונה. לטענתם, לשון הסעיף אינה מפרטת מתי יש לתת את ההיתר וכי היתר בדיעבד צריך להיות תקף כל עוד הוא סביר. השופט י' כהן הוסיף כי על בית המשפט להעדיף פרשנות מרחיבה כדי להימנע מהענשת חבר מועצה על לא עוול בכפו. בסופו של דבר, החלטת הרוב הייתה כי יש לקבל את העתירה, תוך ביטול פסק הדין הקודם בעניינו של המשיב הרביעי והפיכת הצו למוחלט גם לגביו.