בש"א 6463/07

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעה שהגיש תובע, שנפגע בילדותו בשנת 1993 כששיחק בחפץ שהתברר כמוקש, נגד הנתבע, בטענה כי המוקש הושאר מאחור על ידי צה"ל. הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות שכן הוגשה למעלה משנתיים לאחר האירוע, כמתחייב מחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה). התובע, לעומת זאת, טוען כי התביעה אינה חסומה בזמן, תוך שהוא מסתמך על הליכים קודמים הקשורים לאירוע שיש להאריך את תקופת ההתיישנות. לחילופין, מבקש התובע הארכה של שלוש שנים בשל מיעוטם בעת האירוע והקשיים ביצירת הקשר עימם. השופט מצדד בנתבע וקובע כי התביעה אכן חסומה בזמן, גם כאשר מביאים בחשבון את ההליכים הקודמים. לטענתם, חוק אחריות המדינה גובר על תקופת ההתיישנות הכללית, ולא ניתן להאריך את התקופה המקוצרת מעבר לכך. בנוסף, השופטת אינה מוצאת הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות בשל השיהוי של התובעת בהגשת התביעה החדשה לאחר דחיית הקודמת. עם זאת, בהתחשב בכך שדחיית התביעה המקורית התבקשה על ידי הנתבע, השופט אינו מטיל הוצאות על מי מהצדדים.