ת"פ 58005-11-12

תקציר

שלושה נאשמים, תושבי רצועת עזה ללא היתרי כניסה לישראל, הודו בכתב האישום המתוקן המייחס להם חדירה למדינה. הם נעצרו על ידי חיילי צה"ל לאחר שקפצו על הגדר בגבול עזה-ישראל. במסגרת הסדר טיעון הם הודו בעבירה של הסתננות לפי החוק למניעת הסתננות. התובע טען לעונש של שנה עד שנה וחצי מאסר, תוך שימת דגש על ההגנה על ביטחון הגבולות והסכנות הטמונות במעשיהם של הנאשמים, ואילו עורכי דינם של הנאשמים ביקשו להקל בעונשם בשל גילם הצעיר, היעדר רישום פלילי ומצוקה כלכלית. השופט, לאחר ששקל את הנסיבות, קבע כי טווח הענישה ההולם לעבירה הוא בין שמונה ל-18 חודשי מאסר. השופט הסכים עם התובע כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות עונש גבוה יותר, וציין כי החדירה לא הייתה חלק מרשת עבריינית ולא היוותה איום ביטחוני משמעותי. הם התייחסו גם לסוגיית האפליה הנטענת על ידי הנאשמים, וטענו כי הנכנסים מהגדה המערבית שונים מאלה הנכנסים מרצועת עזה, נוכח המצב הביטחוני הרגיש באזור האחרון. השופט בחן גם את טענת הנאשמים כי לא החליפו את בגדיהם ותחתוניהם מאז מעצרם, ומצא כי היא נכונה ומהווה פגיעה בכבודם. הם קבעו כי עבירה זו מצדיקה הקלה בעונש וחורגת מטווח הענישה, וגזרו על כל נאשם 200 ימי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי.