ע"א 7516/97

תקציר

התיק עסק בשני ערעורים שנבעו ממחלוקת בין חברת ענפית מסחר ושיווק בע"מ (המשיבה מס' 2) לבין בנק אגוד לישראל בע"מ (הבנק הגבייה) בנוגע לצ'ק על סך 110,000 ₪ שהופקד בחשבונה של ענפית ונפרע לאחר מכן. השאלה העיקרית הייתה האם הבנק הגובה יכול לחייב את חשבונה של ענפית בסכום הצ'ק. העובדות היו כדלקמן: לחברת ענפית ושי לביא מימון (1987) בע"מ (המשיבה מס' 1), שהיו בשליטת אותם גורמים, היה חשבון משותף בבנק הגבייה. המשיבה מס' 1 שחררה שעבוד מחשבים לפטריוט חשמל, שיווק ומסחר בע"מ תמורת שני שיקים חדלי פירעון. פטריוט סיפק לאחר מכן שלושה שיקים נוספים, כולל זה המדובר, שנמשך על ידי פונטיל שיווק ומסחר בע"מ בבנק לאומי לישראל בע"מ (הבנק הממשיך). השיק הופקד בחשבונו של המשיב מס' 2, אך הבנק הממשיך סירב לכבדו. הבנק הגובה זיכה ולאחר מכן חייב את חשבונו של המשיב מס' 2 מספר פעמים במהלך הליך ניכיון השיקים. הבנק הגובה שלח גם הודעת צד ג' לבנק הממשיך, אך השיק לא כובד. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב מס' 2, ומצא כי הבנק הגובה אישר קבלת "אישור מוחלט" לפירעון השיק מהבנק הממשיך, ולפיכך זיכה את החשבון לצמיתות. פסק דין זה התבסס על הודאתו של פקיד בנק גבייה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי המחשבים שוחררו לפני שניתן היה לקבל אישור זה, וכי הבנק הגובה לא נהג ברשלנות. בית הדין לעררים בחן גם את תחולתו של סעיף 3(א) להוראות הבנקאות (שירות לקוחות) (מועד חיוב אשראי ושיקים), המתווה את התהליך לזיכוי חשבון בנק בעת הפקדת שיק. בית המשפט פירש סעיף זה כמאפשר לבנק הגובה לבטל אשראי זמני ולחייב את חשבון הלקוח אם הבנק הממשיך מסרב לכבד את השיק, גם אם האשראי הזמני הפך לסופי. עוד קבע בית המשפט כי הוראות הבנקים לא שינו את הדין הקיים בדבר אחריותו של בנק גבייה, וכי על הלקוח להוכיח נזק על מנת שתהיה לו עילת תביעה. מאחר שהמשיב מס' 2 לא הוכיח כל נזק הנובע מהאשראי הזמני, פסק בית הדין לערעורים לטובת הבנק הגבייה. שני הערעורים התקבלו, והמשיבים חויבו לשאת במשותף בהוצאות בסך 7,500 ₪ לכל אחד משני הבנקים.