ע"ע 1140/00

תקציר

מדובר במספר מערערות שהיו אחיות שהועסקו בבית החולים לחולי נפש טלביה בירושלים. המערערים בחרו בפרישה מוקדמת במסגרת תוכנית וולונטרית שהציע בית החולים בשנת 1993. במסגרת חבילת הפרישה המוקדמת קיבלו המערערים מבית החולים "תשלומי גישור" שיסדרו אותם עד שיהיו זכאים לפנסיה. תשלומי ביניים אלה היו מותאמים אישית והמשיכו את צבירת הפנסיה של המערערים בקרן הפנסיה המרכזית של עובדי ההסתדרות (קג"מ). שנה לאחר מכן נחתם הסכם קיבוצי חדש, שעדכן את שכרן והטבותיהן של האחיות הפעילות. המערערים טענו כי עליהם ליהנות מאותם עדכונים כמו האחיות הפעילות, שכן הם ראו בתשלומי הגישור שלהם פנסיה תקציבית. עם זאת, בית המשפט קבע כי התשלומים ששולמו למערערים לא היו פנסיה תקציבית אלא הסדרי ביניים המותאמים לכל מערער. לכן, ההסכם הקיבוצי לא חל עליהם. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת המערערים כי הובטח להם כי תנאי הפרישה שלהם יהיו דומים לאלה של קודמיהם. הראיות שהוצגו לא היו משמעותיות דיין כדי לתמוך בטענה זו. בית המשפט קבע, כי חבילות הפרישה האישיות שהוצעו למערערים היו שונות מאלה שהוצעו לפורשים קודמים והיו להן יתרונות וחסרונות שונים. מאחר שלא היו ראיות ברורות להפליה בלתי סבירה, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי ודחה את הערעור. כמו כן חויבו המערערים בהוצאות המשפט של בית החולים בסך 5,000 ₪.