ת"א 55543-12-17

תקציר

מדובר באירוע אלים שהתרחש לפני כעשר שנים, בו נפגע התובע על ידי הנתבע, מה שהוביל לתביעת נזיקין. השופט מסכם את הרקע, ומציג את העובדות שהובילו לתקיפה, את הפציעות שנגרמו לתובע ואת ההליכים המשפטיים שננקטו בעקבותיו. השאלה המרכזית היא האם פעולת הנתבע היוותה תקיפה, ואם כן, האם היא גרמה לנכות לצמיתות בעמוד השדרה הצווארי של התובעת. השופט פוסק כי הנאשם אחראי לתקיפה, ודוחה את טענתו להגנה עצמית כחסרת בסיס. המסקנה היא כי האירוע נבע מאיבוד שליטה של הנאשם במהלך ויכוח מילולי, ולא מתקיפה מכוונת מתוכננת. עוד קובע השופט כי המבטחת אינה אחראית, שכן התקיפה לא הייתה "אירוע תאונתי" כהגדרתו בפוליסה. יתר על כן, הורי הנתבע אינם אחראים, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לחבותם. באשר לסוגיית הנזק, השופטת מתמקדת בקשר הסיבתי בין התקיפה לבין נכות הצוואר הצמיתה הנטענת של התובע. לאחר בחינת חוות הדעת והעדויות של המומחים, השופט מוצא כי התובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה בצווארו, בשל חוסר עקביות בעדותו והיעדר מסמכים רפואיים תומכים. עם זאת, השופטת פוסקת לתובע 40,000 ₪ בגין כאב וסבל שנגרמו כתוצאה מהתקיפה והניתוח שבעקבותיה, לצד 10,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות. כמו כן נפסק לתובע החזר שכר טרחת עורך דינו וחלק משכר טרחת עורכי דינו מהנתבע. בתוך כך, נדרש התובע לשאת בהוצאות הורי הנתבע בסך 5,850 ₪. השופטת מדגישה כי תביעת התובע לפיצויים עונשיים אינה מוצדקת במקרה זה.