בג"צ 151/82

תקציר

העותרים ביקשו לשלם להם הוצאות שנפסקו להם על ידי ועדת ערר לפי חוק מס שבח מקרקעין, אך המדינה סירבה, בנימוק של ערעורים תלויים ועומדים והחוק לתיקון סדר הדין האזרחי (המדינה כבעלת דין). על סירובה של המדינה הוגש ערעור בטענה שהחוקים הרלוונטיים אינם חלים על המקרה הנוכחי. בג"ץ פסק לטובת העותרים, בקובעו כי יש לפרש בקפדנות את חסינות המדינה מפני הליכי הוצאה לפועל רגילים. בית המשפט קבע כי סעיף 10 לחוק לתיקון סדר הדין האזרחי, המחריג את תחולת החוק על בג"ץ או על ועדות ערר, הוא בעל היקף רחב וכללי. בעוד שההיסטוריה החקיקתית עשויה להצדיק סטייה מהפרשנות המילולית, היא אינה ישימה במקרה זה. בית המשפט הגיע למסקנה כי תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי חלה, ועל המדינה לקיים את החלטת ועדת הערר ולשלם את הוצאות העותרים. פסק הדין התקבל פה אחד, בהסכמת ממלא מקום הנשיא מ' שמגר, השופט י' באך והשופטת א' חלימה. המדינה חויבה לשלם לעותרים את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 שקל, וההחלטה התקבלה כמוחלטת.