ע"פ 4946/20

תקציר

הכרעת הדין האמורה עניינה בתיק רצח, בו אשמתו של המערער הוכחה מעבר לספק סביר על סמך ראיות נסיבתיות חזקות. עיקר המחלוקת נסובה סביב קבילותה של סכין שנמצאה עם טביעות אצבעותיו של המערער ודמו של המנוח, שהושגה תוך פגיעה בזכותו של המערער להיוועץ בעורך דין. רוב השופטים הסכימו כי יש לדחות את הערעור, אך השופט אלרון ציין כי הליך החקירה היה פגום ומתח ביקורת על גופי החקירה על התנהלותם הבלתי חוקית. השופט הנדל, שכתב את חוות הדעת העיקרית, קבע כי אמנם ראיות הסכין היו יכולות להיות בלתי קבילות, אך חומרת העבירה אינה צריכה להוות שיקול במקרה זה, שכן היא עלולה להעביר מסר שגוי לרשויות אכיפת החוק. במקום זאת, יש להתמקד בהבטחת משפט הוגן וחקירה, מה גם שהראיות הנדונות לא היו חיוניות להרשעת המערער. השופטת ברק-ארז הצטרפה להחלטתו של השופט הנדל והוסיפה כי סוגיית הראיות הנסיבתיות אינה צריכה להידרש במקרה זה בשל היעדר ספק סביר סביב אשמתו של המערער. השופט אלרון, אף שהסכים כי יש לדחות את הערעור, הדגיש את חשיבותן של פרקטיקות חקירה הוגנות והזהיר כי אין לקבוע תקדים למקרים עתידיים. השופטים הדגישו יחדיו את חשיבות השמירה על זכויות הנאשמים והבטחת הליך פלילי הוגן.