עע"מ 317/10

תקציר

בהחלטה משפטית ארוכה בחן בית המשפט האם נפל פגם מנהלי המצדיק ביטול החלטת ועדה מקומית לאשר היתר בנייה. עניינן של המערערים שביקשו לשפץ את בית אלטמן באמצעות הקטנת גודל החלונות הקיימים, שהיו גדולים מאלה שבנכסי המשיבים מאז שנת 1966. המשיבים רכשו את רכושם ביודעם את המצב וביקשו לאטום את החלונות בטענה לפגמים שנפלו בהיתר החדש. בית המשפט הדגיש את העיקרון לפיו החלטות מנהליות, כגון החלטות המתקבלות על ידי מוסדות התכנון, ניתנות לבחינה מחודשת בתנאים מסוימים מבלי לפגוע בעקרון הסופיות. היא קבעה כי התנגדויות הטוענות לחריגה מתכנית בנייה צריכות להיות מופנות תחילה לוועדת ערר ולא לבית המשפט, ולאפשר ביקורת מקצועית בתוך מוסדות התכנון. על אף שבית משפט קמא זיהה פגמים בהחלטת הוועדה המקומית, לרבות היעדר חתימותיה של יפה על הבקשה להיתר, יישם בית המשפט לעררים את עקרון הבטלות היחסית, ומצא כי פגמים אלה אינם מספיקים לביטול ההיתר. בית המשפט הגיע למסקנה כי הקטנת גודל החלונות מאזנת במידה מספקת את זכויות הצדדים ללא פגיעה בלתי סבירה בפרטיות. נושא העל של ההחלטה היה שמירה על הגינות פרוצדורלית והבטחה כי שיקול הדעת התכנוני המקצועי לא יופרע במידה רבה על ידי בתי המשפט, אלא אם כן קיימות טעויות פרוצדורליות או מהותיות משמעותיות המצדיקות התערבות שיפוטית. כתוצאה מכך, הפכה ערכאת הערעור את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, היטיבה עם המערערים והדגישה את הצדק ותום הלב לצידם. ההחלטה שבה והדגישה את הצורך בהבהרה חקיקתית בדבר היקף סמכותן של ועדות ערר בדיני תכנון.