עת"מ 32402-05-10

תקציר

העותר, שנקבעה לו מהמוסד לביטוח לאומי 86% נכות בשל דלקת קשה במעי הגס ותסחיף ריאתי, ביקש התאמות בבחינת ההתמחות בכתב של לשכת עורכי הדין. בקשתה של העותרת נענתה בחלקה על ידי הלשכה – אושרה לה תוספת זמן, חדר נפרד וסיוע בסימון תשובות – אך בקשתה להיבחן בחדר בלבד לא אושרה. במהלך הבחינה ישבה העותרת תחילה בחדר עם שלושה נבחנים נוספים, שאחד מהם השמיע רעש שהפריע לה. כשלוש שעות לאחר תחילת הבחינה הועברה העותרת לחדר לבדה. העותרת טענה כי יש להתעלם מתשובותיה לשני הסעיפים הראשונים, אותם לקחה בחדר עם נבחנים נוספים, שכן הלשכה פגעה בזכותה לשוויון הזדמנויות כאדם עם מוגבלות. עוד טענה כי על הלשכה להעניק לה ציון עובר או לקבוע מבחן חוזר מיוחד לשני הפרקים הראשונים. עם זאת, בית המשפט לא מצא פגם בהתנהלות הלשכה ודחה את העתירה. בפסק הדין הודגש כי על הלשכה מוטלת החובה לשמור על רמתו המקצועית של מקצוע עריכת הדין וכי נכותה של העותרת לא זיכתה אותה בהקלות בהיקף החומר או בציוני עובר. בנוסף, טענת העותרת כי היא זקוקה לחדר בלבד לא נתמכה בחוות דעתה המקצועית, וללשכה היו חדרים מוגבלים לתפוסה בלעדית. עוד ציין בית המשפט כי העותרת יכלה לבקש זמן נוסף לעיון בתשובותיה וכי פיצול הבחינה אינו מוצדק. לבסוף, בית המשפט נעדר סמכות להורות על מועד בחינה מיוחד, והעתירה נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות.