ת"א 34886-03-19

תקציר

בית המשפט קבע כי יש לדחות את תביעת התובעים נגד הנתבעת. פסק הדין התבסס על שתי טענות עיקריות. ראשית, התביעה לא הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. כתב התביעה המקורי, שהוגש יום לפני תום תקופת ההתיישנות, נקב בשמו של הנתבע הלא נכון בשל טעות קולמוס. למרות שהתובעים ניסו לתקן טעות זו על ידי הגשת כתב תביעה מתוקן עם פרטי הנתבע הנכון, הוא הוגש לאחר תום תקופת ההתיישנות. מאחר שהתיקון למעשה החליף או הוסיף צד חדש לתביעה, יש לחשב את תקופת ההתיישנות מהגשת כתב התביעה המתוקן, מה שהופך את התביעה הנוכחית לחסומה בזמן. שנית, חל שיהוי קיצוני בהגשת התביעה, אשר גרם נזק ראייתי לנתבע ופגע ביכולתו להתגונן. נסיבות המקרה, לרבות הליכים נוספים שהתנהלו במקביל בין הצדדים, הצביעו על כך שהתובעים זנחו את זכותם לתבוע וכי היה מקום להגיש את התביעה מוקדם יותר. השופט הגיע למסקנה כי דחיית התביעה נחוצה מטעמים של צדק, הגינות ואינטרס ציבורי. עם זאת, השופטת לא פסקה הוצאות לאף אחד מהצדדים, בהתחשב בשלב המוקדם של התיק ובמכלול היחסים בין הצדדים.