ס"ע 16852-08-11

תקציר

לתובע, עובד החברה הנתבעת, סופק רכב לצרכי עבודה. החברה נשאה במלוא שווי השימוש ברכב במשך כתשע שנים במסגרת חוזה ההעסקה של התובע. בשנת 2008 החלה החברה לגלם רק חלק מערך השימוש ברכב והציגה נתונים בתלושי השכר כדי להסוות פעולה זו. התובע טען כי מדובר בהפרת חוזה ותבע הפרשי שכר בסך 30,043 שקל, בהם על החברה לשאת. בית הדין הסכים עם התובעת וקבע כי התחייבות החברה היא חלק מחוזה העבודה וכי החברה לא הוכיחה כי הצדדים הסכימו לשנות התחייבות זו. לפיכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע את הפרשי השכר הנתבעים, בתוספת הצמדה וריבית כנדרש בחוק. בנוסף, בית המשפט מצא כי החברה הציגה מצג שווא בתלושי השכר והורה לה לשלם פיצויים בסך 4,000 שקל לפי חוק הגנת השכר. כמו כן, התובע התפטר מתפקידו ותבע פיצויי פיטורים, בטענה כי החברה הפרה את התחייבותה ויצרה נסיבות בהן אין לצפות ממנו להמשיך לעבוד. בית המשפט קיבל את תביעת התובע והורה לחברה לשלם לו פיצויי פיטורים, בתוספת ריבית והצמדה ממועד ההתפטרות. התובע תבע גם את מנכ"ל החברה, מר קורן, בגין אחריות אישית או שילוחית בגין העוולות שביצעה החברה. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה נגד מר קורן, ולא מצא כל ראיה למעשים פסולים אישיים או לקשר מספק בינו לבין שליחת מכתב מכפיש על התובע בפקס. החברה הנתבעת תבעה פיצויים שכנגד, בטענה למצג שווא, הפרת סודיות והפרת סעיף אי תחרות. בית המשפט דחה את כל הטענות הללו, ולא מצא כל ראיה לנזק או עוולה מצד התובע. החברה חויבה לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובע, ואילו התובע חויב לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעת. ככלל, התביעה העיקרית התקבלה באופן חלקי, והתביעה שכנגד נדחתה במלואה.