בד"א 13/12

תקציר

המערער, עורך דין הרשום במחוז צפון של לשכת עורכי הדין, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי להשעותו מעיסוק בעריכת דין למשך שמונה שנים בעקבות הרשעתו בעבירות אלימות כלפי גרושתו. הוא טען כי בית המשפט נעדר סמכות, ערער על תפיסת מעשיו כקלון, וטען בין היתר לאכיפה בררנית. עם זאת, בית המשפט העליון דחה טענות אלה מטעמים פרוצדורליים ובחן לגופו של עניין. נמצא כי מעשיו של המערער אכן הביאו חרפה על עצמו ועל מקצוע עריכת הדין, המצדיקים השעיה ממושכת. בית המשפט התייחס גם לטענת המערער בדבר העלמת ראיות, והדגיש כי ההרשעה היא סופית ולא ניתן לבחון אותה מחדש. הוא ציין את כוונת המחוקק ואת התקדים השיפוטי בנושא אלימות במשפחה, והדגיש את הצורך בהרתעה ובחומרה במקרים כאלה. טענת המערער בדבר חומרת עונשו התקבלה באופן חלקי, ותקופת ההשעיה הופחתה לשבע שנים, החל ממועד השעייתו הזמנית בשנת 2010. ככלל, הערעור נדחה בחלקו והתקבל בחלקו, וכתוצאה מכך תקופת ההשעיה שונתה.