עת"מ 47253-08-24

תקציר

פסק הדין דן בשלוש סוגיות מרכזיות שהעלתה העותרת הנוגעות להליך המכרזי לנתיבי תחבורה ציבורית. ראשית, אופן חישוב חלקה של דן, מפעילה היסטורית, והשלכותיה על השתתפותה של חברת נהור, הקשורה לדן, במכרז. בית המשפט מצא כי גישתה של ועדת המכרזים סבירה ועולה בקנה אחד עם הוראות תכנית התחרות, שמטרתה למנוע ממפעיל יחיד לנצל את כוחו. הבהרות הוועדה לגבי שיטת החישוב וההתחייבות להבטיח שלא יעברו את אחוז החסימה היו מספקות. שנית, ביטול ציון הבקרה המינימלי של 60 נקודות מתוך 100 למציעים אותגר. ועדת המכרזים החליטה להסיר רף זה, שכן נוסחת הניקוד החדשה שיקפה במידה מספקת את פערי האיכות בין המציעים. בית המשפט הסכים והדגיש כי קריטריוני הניקוד הם בתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה והתערבות היא נדירה. לבסוף, טענה העותרת כי החלטת ועדת המכרזים לדחות את השיקול של ניקוד ניסיון העבר של המפעילים ההיסטוריים עד למכרז הבא פוגעת בשוויון. בית המשפט הכיר בקושי, אך קיבל את נימוקי הוועדה כי ההחלטה מתמרצת את המפעילים לשפר את רמת השירות שלהם. העתירה נדחתה לגופה, והסעד הארעי שניתן בוטל. בנוסף, חויב העותר לשאת בהוצאותיהם של שלושה משיבים. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 28.11.2024.