ע"נ 55524-11-20

תקציר

הוועדה דחתה את ערעורו של נכה משוחרר שביקש להכיר במחלתו כקשורה לשירות, ובכך זיכתה אותו בהטבות מסוימות לפי חוק הנכים. המערער שימש כבוחן אופטיקה של כלי נשק וייחס את מחלתו לתנאי שירות זה, ובפרט לחשיפה לחומרים שונים בחדר שאינו מאוורר. הוועדה בחנה את תנאי שירותו של המערער, ומצאה כי תפקידו כלל בדיקה חזותית של מכשירים אופטיים שהותקנו על כלי נשק וכי הוא עבד בחדר נפרד בתוך בניין הנשקיות. הוועדה הכירה בחשיפתו של המערער לחומרים המשמשים לניקוי כלי הנשק, כגון סולר ושמנים, אך מצאה כי מגע זה היה מינימלי. הוועדה ציינה גם את מערכת האוורור התקלה בבניין, שלטענת המערער תרמה למחלתו. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי מחלתו נבעה מחשיפה לסולר, שמנים וממסים, אשר התאדו עקב טמפרטורות גבוהות ואוורור לקוי, והחמירו את המצב. עם זאת, הוועדה ציינה כי המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין שירותו הצבאי. הם ציינו כי נטל ההוכחה מוטל על המערערת וכי אמת המידה הנדרשת לביסוס קשר זה היא "סבירה ביותר". הוועדה מצאה כי חוות דעת המומחה שהציגה המערערת התבססה על הנחות שלא הוכחו ועל בסיס מדעי לקוי. מנגד, הוועדה סברה כי חוות דעתם של מומחי המשיב, המטולוג ומומחה לרפואה תעסוקתית, משכנעת יותר. מומחים אלה דחו את האפשרות לקשר בין שירותו של המערער לבין מחלתו. המטולוג התייחס למוטציה ספציפית במחלתו של המערער, והסביר כי מוטציה זו לא נגרמה בדרך כלל כתוצאה מחשיפה סביבתית. המומחה לרפואה תעסוקתית שלל גם קשר בין חשיפתו של המערער לשמנים או סולר לבין מחלת הסרטן שלו, תוך שהוא מפנה לספרות הרפואית ולקריטריונים בינלאומיים. יתר על כן, הוועדה מצאה כי היעדר רקע גנטי, גיל גילוי המחלה ותקופת השיהוי האופיינית אינם מבססים די הצורך קשר בין המחלה לבין שירותו של המערער, במיוחד בהתחשב באפשרות הזניחה לקשר העולה מהראיות המדעיות. הוועדה הדגישה כי ספק לבדו אינו מספיק כדי לעמוד בנטל ההוכחה, וכל ספק קיים הוא מינימלי ולא מספיק כדי לקבוע קשר שירותי. לפיכך, דחתה הוועדה את הערר אך ויתרה על הוצאות בשל מחלתו הקשה של המערער.