ת"א 62280-01-17

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעת נגד הנתבעים מכמה טעמים. ראשית, התובע לא הביא ראיות התומכות בטענותיו. שנית, טענות התובעת ביחס לטענות הסף נזנחו ולכן לא נחשבו תקפות. בית המשפט דן גם לגופו של עניין והסכים עם הנתבעים כי החוזה המחייב בין הצדדים הוא ההסכם מיום 4.6.1992. כמו כן נדונו סוגיות ההתחשבנות והפינוי, כאשר בית המשפט מינה מומחה למתן חוות דעת על חלוקת הרווחים בין הצדדים. חישובי המומחה הראו כי התובע חייב לנתבעים כספים במקום שהנתבעים חייבים לתובע, גם כאשר הוא מהווה את חלקו של התובע ב-25% מהרווחים. זאת, בשל אי החזר השקעתם של הנתבעים בנכס על ידי התובעת, כפי שנקבע בחוזה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות התובעת בנוגע לשנים שיש לשקול, דמי ניהול, אירועים חריגים ותשלומי ריבית שנחסכו. גם תביעת הפינוי של התובעת נדחתה, שכן בית המשפט לא מצא כל הפרת חוזה מצד הנתבעים. משכך, נדחתה תביעת התובעים במלואה, והם חויבו בהוצאות משפט הנתבעים בסך של 100,000 ₪.