ת"פ 47274-06-13

תקציר

הנאשם היה נשוי לווהידה והתגורר עמה ועם שתי בנותיהם, נגואה ואחלאם, בלוד. הוא הואשם בחמש עבירות, בהן תקיפה, איומים ושיבוש הליכי משפט. האישומים נבעו משלושה אירועים שונים של אלימות במשפחה כלפי בני משפחתו. באירוע הראשון הואשם הנאשם בתקיפת נגואה ובאיומים עליה ועל אחיותיה. נגואה מסרה כמה הצהרות במשטרה שתיארו את התקיפה ואת פציעותיה, שאומתו על ידי אמה ואהידה ואחותה אחלאם. עם זאת, במהלך המשפט, הן נגואה והן אחלאם סירבו להעיד בשל לחץ המשפחה, והודעותיהן הקודמות במשטרה שימשו כראיות. היו גם עדויות לפציעותיה של נגואה ולשברי הזכוכיות בזירה, התומכות בגרסתה לאירועים. בית המשפט מצא את הנאשם אשם בתקיפת נגואה, אך לא באיומים. האישום השני התייחס לתקיפת אחלאם, אך תיאוריה את האירוע לא תאמו את פרטי האישום. מאחר שהעובדות לא הוכחו, זוכה הנאשם מאשמה זו. האישום השלישי התבסס על עדותה של נגואה כי הנאשם איים עליה בנשק. בית המשפט מצא את הודעתה הקודמת במשטרה אמינה ונתמכת בהצהרתה של וואהידה, ולכן הרשיע את הנאשם באישום זה. האישום הרביעי, שיבוש הליכי משפט, קשור לניסיונו של הנאשם לשכנע את בנו ובתו לשכנע את וחידה לחזור בה מתלונתה על כך. עובדות אישום זה לא היו שנויות במחלוקת, והנאשם הורשע. האישום החמישי היה בגין תקיפת וחידה וגירושה מהבית. ההצהרה הראשונית של וואהידה במשטרה תיארה את התקיפה, והדבר אומת על ידי מזכר שנכתב על ידי קצין ששוחח עם נגואה באותה עת. עדותו של הנאשם בבית המשפט נמצאה בלתי אמינה, והוא הורשע באישום זה. בסך הכל הורשע הנאשם בארבעה מתוך חמישה אישומים: תקיפה הגורמת חבלה, איומים, שיבוש הליכי משפט ותקיפת בן זוג פשוט. הכרעת הדין פירטה את הראיות הרבות התומכות באישומים ואת הנימוקים המשפטיים להחלטות. פסק הדין ניתן בנוכחות הצדדים ביום 12.12.2016.