ת"פ 56235-06-13

תקציר

הכרעת הדין דנה בסיווג סעיפי אישום של סחר בסמים וניסיון לייבא סמים לישראל, וכן סיוע וסיוע לסחר בסמים, על פי הדין הישראלי. שאלת המפתח היא האם אישומים אלה נחשבים ל"עבירות פנים" או ל"עבירות חוץ" כהגדרתן בסעיף 7 לחוק העונשין. הסעיף מגדיר עבירה מקומית כעבירה שנעברה כולה או חלקה בשטח ישראל, או מעשה הכנה לעבירה שבוצעה מחוץ לישראל, ובלבד שהעבירה הייתה אמורה להתבצע בתוך המדינה. מסקנת הכרעת הדין היא כי סעיפי האישום, ככל שהם כרוכים ביבוא סמים לישראל, הם אכן עבירות מקומיות שכן הם נופלים תחת החלופה השנייה של סעיף 7. חיזוק לכך ניתן למצוא בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון לפיהן ייבוא סמים לישראל נוגד את הסדר הציבורי וערכיה במדינה. גם טענת ההגנה כי סעיף 38 לפקודת הסמים גובר על סעיף 7 לחוק העונשין בעבירות סמים המבוצעות מחוץ לישראל, נדחית. פסק הדין מתיישב עם פסיקה קודמת, הקובעת כי שני הסעיפים יכולים לדור בכפיפה אחת וכי סעיף 38 לפקודת הסמים חל באופן ספציפי על עבירות חוץ שבוצעו מחוץ לישראל, ואילו סעיף 7 לחוק העונשין קובע את התנאים בהם עבירה נחשבת לעבירה ביתית. לפיכך, הוראות חוק העונשין בדבר סמכות שיפוט טריטוריאלית חלות על האישומים, והופכות אותם לעבירות מקומיות. לפיכך, אין צורך למלא את דרישות סעיף 38, לרבות אישור היועץ המשפטי לממשלה. לסיכום, השופט קובע כי האישומים, אם יוכחו, מהווים עבירות ביתיות ודוחה את הבקשה.