סע"ש 14398-10-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שישה זוגות שעבדו כהורי בית בכפר הילדים נווה הרא"ה, בדרישה לפיצוי נוסף עבור עבודתם. התובעים טענו כי הם עובדים שעות נוספות, לרבות בסופי שבוע, ולא קיבלו שכר בהתאם. כמו כן תבעו, בין היתר, פיצוי בגין שעות כוננות ובגין אי מסירת שעות עבודה מדויקות בתלושי השכר. בית הדין קבע כי עבודתם של התובעים נופלת בגדר החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה, שכן היא אינה מפוקחת ודורשת מידה מיוחדת של אמון אישי. נמצא כי אופי עבודתם כהורי בית היה לשמש דמות הורית לילדים במעון, דבר הכרוך בהימצאות זמינים לצורכי הילדים מסביב לשעון, מה שהופך את עבודתם לבלתי כדאית לפיקוח. זאת ועוד, בית הדין קיבל את הטענה כי שעות הלילה של התובעים מהוות שעות כוננות וכי ההוראות בדבר תשלומי כוננות בהסכם הקיבוצי החל אינן חלות עליהם, שכן נוכחותם בלילה הייתה חלק בלתי נפרד מעבודתם הרגילה. באשר לאי מתן שעות עבודה מדויקות, קבע בית הדין כי מאחר שעל עבודת התובעים לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, אין חובה לציין שעות עבודה בהסכם העבודה או בתלושי שכר. התביעה היחידה שהצליחה הייתה תביעת התובעים להפרשות לפנסיה עבור עבודה בסופי שבוע, שבית המשפט קבע כי יש לחשב לפי 100% משכרם. לכל תובע נפסק סכום מסוים עבור רכיב זה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את מרבית טענות התובעים והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.