פש"ר 443/04

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב הסכם הלוואה בין בנק לשני אנשים פרטיים, משה דהן ואשתו, מזל דהן. המנהל המיוחד שמונה בתיק פשיטת הרגל של בני הזוג דהאן פנה לבית המשפט בבקשה למתן צו הפוטר את החייבים מתשלום ריבית פיגורים על פיגורים בתשלומים בהתאם להסכם ההלוואה, בטענה כי הבנק פעל באופן לא תקין בכך שהציע הלוואה לבני הזוג דהאן בידיעה שלא יוכלו להחזירה. הבנק, לעומת זאת, טען כי ההלוואה ניתנה כדין וכי למנהל המיוחד לא הייתה עילה להתערב בתנאי ההסכם, לרבות הריבית והחיובים הכרוכים באיחור בתשלומים. כונס הנכסים הרשמי תמך בעמדת המנהל המיוחד. בית המשפט בחן את סוגיית תום הלב בהליכי פשיטת רגל והסכים עם עמדתו התיאורטית של המנהל המיוחד. עם זאת, במקרה הספציפי מצא בית המשפט כי התנהלות הבנק לא מעידה על חוסר תום לב. צוין כי תקופת ההחזר התארכה מעבר לתוחלת החיים הצפויה של הלווה, אך הדבר לא נחשב כמעיד על התנהגות חסרת תוחלת מצד הבנק. יתר על כן, בית המשפט קבע כי אי יכולתו של החייב לעמוד בתשלומים אינה נובעת מגילו אלא מקשיים כלכליים שיכולים להתעורר בכל גיל. לפיכך, לא נמצא קשר סיבתי בין ההפרה לבין רשלנות פוטנציאלית מצד הבנק. באשר לריבית הפיגורים, קבע בית המשפט כי במסגרת משכון, כמו במקרה זה, הריבית כפופה לחוק והיא חלק מהחוב המובטח בהסכם המשכון. בית המשפט לא מצא עילה המצדיקה התערבות בחיובי הריבית לפי סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל. כתוצאה מכך, בקשתו של המנהל המיוחד נדחתה, והחוב, כולל ריבית פיגורים, אושר. שני הצדדים היו פטורים מנשיאה בהוצאות, בהתחשב באופי התיק.