ת"מ 111/08

תקציר

המבקשת הגישה תביעה ייצוגית נגד העירייה המשיבה, בטענה כי גבתה ארנונה שלא כדין. המבקש טען כי העירייה ניצלה אישור חד פעמי לתוספת מסים ושילבה אותו שלא כדין בבסיס המס, יתרה מכך, לא הפחיתה את הריבית על תשלומים ששולמו במסגרת הסדר. העירייה הודיעה על הפסקת גביית המסים השנויה במחלוקת, מה שגרם לבית המשפט לדחות את הבקשה לאישור התביעה הייצוגית, אך התיר למבקש לדרוש שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עורך דין. המבקש טען כי הציבור נהנה מהפחתת המסים ושמר על עקרונות המשפט, וכי נטל סיכון בהגשת התביעה. העירייה, להגנתה, טענה לתום לב ולהפסקה מיידית של הגבייה עם גילוי הטעות, וביקשה מבית המשפט לשקול את הפגיעה הכלכלית בעירייה ובקופה הציבורית. בית המשפט פסק לטובת המבקש, ופסק לו 35,000 ₪ כגמול ו-140,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, לצד 42,780 ₪ הוצאות מומחה. פסק הדין חיזק את עקרון המשפט ועודד טענות מוצדקות, כאשר בית המשפט ציין את יתרונות התביעה לציבור ואת טעותה של העירייה. כמו כן נשקלו הפסקת הגבייה על ידי העירייה וזכויותיה כרשות ציבורית, כאשר בסופו של דבר הכריע בית המשפט בניגוד לטענות העירייה לפיצוי מופחת.