בג"צ 7871/07

תקציר

הדיון נסוב סביב החרגת חברות ממשלתיות מקבלת פיצויים בגין נזקים עקיפים שנגרמו כתוצאה ממלחמת לבנון השנייה, בהתאם להוראת השעה הקבועה בחוק מס רכוש וקרן פיצויים. בית המשפט מכיר בזכות לשוויון ומדגיש את משמעותה במשטר החוקתי הישראלי. הוא גם מדגיש את ההתערבות השיפוטית המוגבלת בחקיקת משנה, בעיקר בכל הנוגע למדיניות כלכלית. השאלה המרכזית היא האם החרגת החברות הממשלתיות מפיצויים אינה חוקית או אינה חוקתית, ופוגעת בשוויון בין בעלי העסקים. פסק הדין בוחן את תכליות הוראת השעה ומגיע למסקנה כי ההבחנה משרתת את תכליות הסדר הפיצויים. היא מכירה במשאביה המוגבלים של המדינה ובצורך לקבוע סדרי עדיפויות לפיצוי במסגרת תקציבית מוגבלת. הדרתן של החברות הממשלתיות, יחד עם גופים ציבוריים אחרים, מוצדקת בזיקתן למדינה, המעידה על חוסן ועל "רשת ביטחון" מסוימת. קשר זה, הנתפס כהבדל רלוונטי, חיוני לצורך מיקוד הסיוע הממשלתי בגופים פגיעים יותר. יתר על כן, בית המשפט מוצא את ההבחנה סבירה ומידתית, במיוחד בהתחשב בבעלות המלאה של המדינה על העותר. בעוד השופט פרוקצ'יה והשופט דנציגר מגיעים לאותה מסקנה, השופט דנציגר מדגיש כי שליטתה ובעלותה של המדינה בחברות ממשלתיות, לרבות העותר, מהוות הבדל רלוונטי. בנוסף, השופט דנציגר דן באתגרים שבקביעת מכנה משותף בין גופים מוחרגים ומציע כי ייתכן שהנחת המדינה בדבר שמירה על איתנותם הפיננסית אינה הסיבה העיקרית להחרגתם. עם זאת, הוא מסכים כי בעלותה המלאה של המדינה על העותר מצדיקה את החרגתו מפיצויים.