עמ"ה 539/03

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הכנסותיו הבלתי מדווחות של המערער מעבודתו כנהג מונית ואי הקפדה על כללי חובת הדיווח לנסיעות עסקים, דבר המקשה על קביעת הכנסתו החייבת. בית המשפט מכיר בכך שספריו של המערער אינם פסולים, אך מדגיש את חשיבותה של הנהלת חשבונות כדין. נמצא כי המערער לא רשם את כל נסיעותיו והוצאותיו, ובחר במקום זאת לדווח באופן סלקטיבי רק על חלק מנסיעותיו העסקיות ואף לא על נסיעותיו הפרטיות, דבר המנוגד לחוק. כמו כן, שיטת הדיווח שלו אינה עומדת בהוראות ופוגעת ביכולות הפיקוח והביקורת של רשות המסים. בית המשפט בוחן את הנתונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ומגיע למסקנה כי חישובי המשיב לגבי סך נסיעות העסקים וההכנסות לקילומטר מדויקים יותר. היא מקבלת את קביעתו של המשיב כי המערער לא דיווח על כל הכנסותיו, לרבות פיצוי מחברת ביטוח בגין אובדן ימי עבודה. עם זאת, בית המשפט מאפשר למערער 30 יום להציג מסמכים התומכים בתביעתו לפטור ממס על חלק מסכומי הפיצויים, ולאחר מכן המשיב יבחן ויחליט אם יש לבצע תיקונים כלשהם בשומה. בסופו של דבר, הערעור מתקבל בחלקו, והשומה מתוקנת בהתאם: מאפשרת ניכוי של 30% בגין נסיעת סרק, מבהירה את ההכנסה לקילומטר עסק לשנת המס 2001 ומותירה את יתר עובדות המשיב כמות שהן. בנוסף, חויבה המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוך 30 יום.