ת"א 28254-06-16

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות על סכסוך מקרקעין שראשיתו בפשרה בשנת 1975. בית המשפט קובע כי הודאת הנתבעים, בשילוב מסמכים תומכים, מאפסת את תקופת ההתיישנות. לפיכך, התביעה אינה נדחית בעילות אלה. באשר להוכחת עסקת מכר, בית המשפט מקבל את הגשת העתק הסכם המכר המקורי על ידי התובעים, בצירוף ראיות תומכות מהימנות, כמקיימות את דרישת הכתב לפי הדין הקודם. בית המשפט מקבל גם את עדויות התובעים והעדים האחרים בנוגע לנסיבות רכישת הקרקע על ידי האם והחזקה ארוכת השנים של התובעים בה, ומוצא אותן אמינות יותר מעדותו של הנתבע 15. המסקנה היא כי התובעים הוכיחו את רכישת הקרקע על ידי אמם בשנת 1956 וכי עסקה זו קודמת לכל עסקה סותרת. פסק הדין בתיק קודם (ת"א 399/05) אינו מחייב את התובעים, ובית המשפט מוצא כי הדרת התובעים מתביעת הנתבעת 15 לא נעשתה בתום לב. בית המשפט מחליט כי זכויות התובעים גוברות על אלה של הנתבעת 15, ומורה על רישום 3,622 מ"ר על שם התובעים, שינוכו מהשטח שבבעלות יורשי המוכר המנוח. הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת 15 תעמוד בעינה, למעט הזכויות שיירשמו על שם התובעים. לבסוף, הנתבע מס' 15 חויב לשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.