סע"ש 44559-12-12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית תביעה שהגיש עובד תובע נגד מעסיקו לשעבר. על פי חוק איסור לשון הרע, התובע טען כי הנתבע השמיץ אותם בכך שייחס להם שתי עבירות פליליות – מעילה וגניבת ציוד. הנתבע טען כי מעשיהם מוגנים תחת הגנת תום הלב הקבועה בחוק. השופט פוסק לטובת הנתבע וקובע כי יסודות לשון הרע והפרסום מתקיימים במקרה זה כהגדרתם בחוק. בנוסף, מעשיו של הנתבע נופלים תחת הגנת תום הלב שכן המסר הועבר כדי להגן על שלמות הארגון ונכסיו, שהיא חובה מוסרית של המנהל. עוד מדגישה השופטת כי על מקום העבודה לעודד שיח פתוח ולאפשר לממונים לספק ביקורת והערות על ביצועי העובדים ללא חשש מתביעות לשון הרע. במקרה זה, הפרסום היה תגובה מידתית שכן הוא לא הזכיר את שם העובד והופץ באופן פנימי בלבד, מה שמקשה על זיהוי העובד המדובר. עוד מציינת השופטת כי השמועה על מעשיו של העובד התפשטה עוד לפני הפרסום. זאת ועוד, חומרת מעשיו של העובד, שכללו נטילת חומר רדיואקטיבי ללא רשות, תומכת בטענת תום הלב של הנתבעת. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובע חויב לשלם לנתבעים 10,000 ₪ ביחד ולחוד כהשתתפות בשכר טרחת עורך דין, סכום מופחת בהתחשב במצבו של התובע. השופט מגיע למסקנה כי הנתבעים הצליחו להוכיח כי מעשיו של התובע הצדיקו את תגובתם, והתביעה נדחית על הסף.