ע"פ 4844/09

תקציר

המערער ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנימוק שהשופט היושב בדין אינו רשאי לקבוע ממצאי מהימנות על עדויות שלא שמע ישירות, בשל שינוי הרכב השופטים לאחר פטירת השופט הראשון. למרות הסכמתו של המערער להמשיך את המשפט מהנקודה בה הופסק, הוא ערער מאוחר יותר על הערכות המהימנות. בית המשפט טען מנגד כי ההליך נותר לגיטימי משום שניתנה הסכמה, ומותר על פי הוראות חוק מסוימות לקבל ולפסוק על סמך ראיות שנשמעו בעבר. הפאנל החדש ביסס את אמינותו על מסקנות לוגיות וראיות מאששות, וציין כי היעדר התרשמות ישירה אינו פוסל את הממצאים. בנוסף, הערעור לגופו של עניין נכשל שכן ערכאת הערעור נמנעת בדרך כלל מלהתערב בקביעות מהימנות של בתי משפט קמא. בית המשפט אישר כי ראיות משמעותיות תומכות בהרשעה, לרבות עדויות מאמתות והודאות של המערער, למרות ביקורת על התנהלות התביעה בעדויות מסוימות. באשר לערעור על גזר הדין, מצא בית המשפט כי העונש שהוטל מוצדק נוכח חומרת מעשיו של המערער, אשר סיכנו חיי אדם והפגינו זלזול ברשויות אכיפת החוק. נשקלה נסיבותיו האישיות, אך בית המשפט קבע כי העונש היה מידתי והולם. בהמשך נדחה הערעור על ידי השופטים ג'ובראן, עמית ופוגלמן, תוך שמירה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.