בג"צ 1268/09

תקציר

במקרה זה, ההחלטה על פרישתה של לאה זוזל משירות בתי הסוהר בגיל 57 אותגרה כמפלה. המשיב הצדיק את מדיניות הפרישה המוקדמת על בסיס דרישות תפעוליות ושחיקת עובדים, וציין כי גיל הפרישה משתנה בין עובדי מדינה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנוהל של שב"ס, המניח פרישה בגיל 57 אלא אם כן מתבקשת ומאושרת הארכת שירות, מפלה ללא הצדקה את זוזל ועובדי מינהלה אחרים לעומת עמיתיהם בשירות המדינה, הפורשים בגיל 67 אלא אם כן יש הצדקה לפרישה מוקדמת. בית המשפט הגיע למסקנה כי ההתחשבות של שב"ס בגיל כגורם מכריע מכבידה שלא בצדק על העובדים ופוגעת בעקרון השוויון. למרות שינויים בעקבות פסיקה קודמת בעניין רוזנבאום, הפקודה הנוכחית עדיין הביאה לפרישה מוקדמת על בסיס הבדלים ארגוניים לא מוצדקים. בית המשפט הורה על ביטול הפקודה בכל הנוגע לתפקידים מנהליים והורה לשב"ס ליצור בתוך 12 חודשים נוהל חדש התואם את עקרון השוויון. זוזל הורשתה לחזור לתפקידה באותה דרגה ובאותה משכורת. החלטה זו מדגישה סוגיות חברתיות מתמשכות של אפליה על רקע גיל, ומכירה בחשיבותן של פרקטיקות העסקה הוגנות שאינן מקפחות באופן שרירותי עובדים מבוגרים.