ע"א 2278/16

תקציר

בעניינו של המערער יליד 1960, שסבל מנכות קשה בעקבות הליך רפואי בבית החולים רמב"ם, קבע בית המשפט כי בית החולים אחראי בשל היעדר הסכמה מדעת. המערערת חוותה ליקויים גופניים עמוקים ונפסקו לה פיצויים על סמך הערכת נכות רפואית בשיעור של 92%. הפיצוי כלל סכומים משמעותיים בגין נזקים לא ממוניים, הפסדי שכר, סיוע לצד שלישי, הוצאות ניידות, התאמות דיור וצורכי שיקום, בסך כולל של 6,745,000 ₪. עם זאת, לאחר ניכויים מהמל"ל, הפיצוי נטו עמד על 3,760,000 ₪ בתוספת עמלות ועלויות. שני הצדדים ערערו על היבטים שונים, שהובילו את בית המשפט לדון בשאלות משפטיות עקרוניות. בפסק הדין הובהר כי פסק דין אלהבנין בעניין ניכויי קצבאות המל"ל חל רק כאשר תוחלת החיים קצרה מתקנות ההיוון הסטנדרטיות. בית המשפט דחה פיצוי נוסף בגין פגיעה באוטונומיה מעבר לנזקים לא ממוניים וקבע כי יש להתחשב בוותק נוסף בניכוי מקצבאות המל"ל, מבלי להפחית את ההפרשות לקצבת זקנה. בסופו של דבר, בית המשפט תיקן את הפיצוי בכך שהוסיף למערערת 427,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהסכמת השופטים היושבים בדין, תוך השגת אחידות בגישה המשפטית למקרים דומים.