ת"ק 29639-11-16

תקציר

התובע שכר את שירותיו של משרד עורכי הדין הנתבע לייצגו בתביעה נגד מעסיקו לשעבר. התובע והנתבע חתמו על הסכם שכר טרחה, והנתבע הגיש כתב תביעה בשם התובע. לאחר שימוע הושגה פשרה בין התובע למעסיקו לשעבר, אולם תשלומי התובע ממעסיקו לשעבר לא בוצעו באמצעות הנתבע כפי שהוסכם בפשרה. הדבר הוביל למחלוקת בנוגע לתשלום שכר הטרחה בין התובע לנתבע. לאחר מכן שלח התובע שלושה מכתבי לשון הרע על הנתבע למשרדי הנתבעת, למנכ"ל המעסיק ולבית הדין. המכתב הראשון נכתב בכתב יד ונשלח למשרדי הנתבעת, בו טען התובע כי הנתבע משתף פעולה עם מעסיקו לשעבר ומזייף מסמכים כדי להטעות את בית המשפט. המכתב השני נשלח למנכ"ל המעסיק, בו חזר התובע על טענותיו לזיוף והוסיף טענות לשותפות בלתי חוקית בין הנתבע למעסיק. המכתב השלישי נשלח לבית הדין, ובו ביקש התובע מבית המשפט להורות למעסיקו לשעבר לשלם לו את כספי הפשרה, תוך ציון העובדה שהנתבע מזייף מסמכים ומשתף פעולה עם המעסיק, מה שהוביל את התובע לפטר את הנתבע מייצגו. הנתבעת טענה כי טענות התובעת שקריות וכי המכתבים ששלח התובע פגעו בשמו הטוב ובעבודתו המקצועית של המשרד. השופטת לא מצאה כל ראיה שתתמוך בטענות התובע לרשלנות ולשיתוף פעולה אסור בין הנתבעת למעסיק. השופטת התרשמה מעדויות באי כוח הנתבעת ומצאה כי התנהלות המשרד ונציגיו כלפי התובע הייתה מקצועית ומכוונת להשגת התוצאה הטובה ביותר עבורו. השופטת קיבלה את גרסת הנתבע לאירועים בנוגע להסכם שכר הטרחה ולפשרה שהושגה. עוד קבעה השופטת כי טענות התובע בדבר זיוף וקיומו של מסמך נוסף לא הוכחו וכי לא ניתן להסתמך על זיכרונו של התובע. לפיכך, דחתה השופטת את טענות התובע. באשר לתביעת לשון הרע הנגדית של הנתבעת, מצאה השופטת כי הביטויים בהם השתמשה התובעת במכתבים מהווים בבירור לשון הרע, שכן הם נועדו להשפיל ולבזות את הנתבע, וייחסה להם עבירות פליליות ואתיות משמעותיות. השופטת קבעה כי המכתבים שנשלחו למנכ"ל המעסיק ולמשרדו של הנתבע פורסמו, שכן הם יכלו להגיע לאנשים אחרים מלבד הנפגע. עם זאת, הערעור שנשלח לבית הדין נחשב לפרסום מותר, שנעשה על ידי בעל דין במהלך דיון. עוד קבע השופט כי טענות התובע בדבר האמת ותום הלב לא הוכחו. לפיכך, התביעה שכנגד התקבלה בחלקה. התובע חויב לשלם לנתבע 7,500 ₪ בגין הפרסומים המכפישים ו-2,500 ₪ הוצאות משפט.